הפוסט הזה נכתב בעקבות מפגש עם קבוצת מורים, שהתנדבו לקחת על עצמם משימה, ללמד במגמת תקשורת חדשה ויחודית. הרבה מהתכנים עדיין עמומים, אבל המורים הללו, איתם ביליתי 4 שעות של חשיבה משותפת, על חינוך ולמידה בעידן של דיגיפרניה (מושג של דאגלס ראשקוף המבטא סכיזופרניה דיגיטלית- המצב שהוא טוען שבו נמצאים כל משתמשי הטכנולוגיות של היום)
מורים, בניגוד למה שנהוג אולי לחשוב במקומות מסויימים, הם קהל מיוחד במינו, קהל שנכון לאתגרים ועומד באומץ בחוסר ודאות. המורים שפגשתי, מתאימים לתיאור הזה אופן מיוחד . הם התנדבו ללמוד לפתח וללמד לתכנית לימודים חדשה שטרם נכתבה במלואה. התכנית עוסקת בתקשורת עדכנית.
אני מאמינה שהמורה אינו כלי להעברת ידע. קל להתבלבל כשמבקשים מהמורה להיות "מנחה". המורה הוא מבוגר משמעותי העומד מול התלמיד, לידו ולצידו ברגעים המשמעותיים בגילאי 6-18. הדימוי העומד לנגד עיני במערכת החינוך בישראל של היום, מערכת חינוך ריכוזית, שאיננה נותנת מקום למורה אלא כמעביר את "החומר", הוא של כד, בעל שני פתחים צדדיים: מהצד האחד נכנס המידע שמעביר משרד החינוך- דרך ספרי הלימוד, ומהצד השני יוצא המידע הזה לכיוון התלמידים. הכד עצמו- ריק. הוא משמש לאחסון המידע בלבד, ללא עיבוד וללא השפעה על מה שיוצא ממנו- כך נראית מערכת חינוך ריכוזית.
לתפישתי:
א. זה לא באמת קורה, כיוון שהמיכל הוא אדם. אדם בעל ערכים, תפישת עולם, ידע קודם והנחות משלו
ב. טוב שזה לא קורה!!
למה טוב? כיוון שבתי הספר הם לא פסי יצור, על אף שרובם עדיין פועלים תחת מסגרות וכללים של מפעל תעשייתי-אחרת קשה להבין למה צריך כל 45 דקות צלצול, ישיבה בטורים, בחינות תכופות וציונים- כל אלה לקוחים מהעולם בתי החרושת.
אם בתי הספר הם לא פסי יצור, אין כל הגיון בהצבת המורה ככלי להעברת ידע. המורה איננו מנהל עבודה. המורה צריך להשפיע: תפקידו לגרום לילדים לרצות ללמוד את "החומר". נכון להיום, מורים רבים מלמדים- את "החומר" שמפקיד בידם משרד החינוך, והתלמידים- לא לומדים את "החומר". הם רק משעתקים אותו לקראת מבחן.
תפקידו של מורה, לאפשר לילדים להמשיך לרצות ללמוד גם בבית הספר. ילדים מטבעם הם למדנים גדולים- הם מפתחים התנגדות ללמידה בבית ספר שבו מורים מעבירים ידע, כיוון שלידע הזה אין נשמה. המורה לא נהנה "להעביר" ידע- הוא נהנה להיות משמעותי. "אם יש מורה שהוא מספיק משמעותי, אפילו אם הוא לא ממש מורה טוב, הוא מעודד למידה" . כאשר מורה פועל תחת בקרה בלתי פוסקת, הוא יודע שהמערכת לא מאמינה ביכולת שלו.
ההרצאה והסדנה שהעברתי הן לא מהנושאים הפשוטים. הם מצריכות נכונות לשמוע תוכן פילוסופי, אקדמי שלא בכל רגע ברור הקשר שלו לעבודה המעשית בכיתה. אבל היתה אוירה קסומה של נכונות לשמוע ולבנות משהו חדש ואחר.
http://www.unesco.org/delors/fourpil.htm יסודות החינוך על פי אונסקו
הספר "הלם העתיד"- גירסה להאזנה Present Shock
ענין של חינוך Education Matters 