ללמוד לשנוא את הלמידה

אנחנו לומדים כל חיינו, באופן מודע ובאופן מודע  פחות. אנחנו נמצאים במצב של למידה בכל רגע. המחשבה הזו, היא מחשבה שמעוררת בי לפחות, חדווה. כי יש הנאה גדולה בהבנה שבכל רגע בחיים אנחנו מתעדכנים ומתפתחים. זוהי תפיסת עולמי.

חשבתי לבדוק, מה ילדים חושבים על למידה ואיך היו רוצים ללמוד. דווקא ילדים, כי הם צעירים מספיק, והמון שנים של למידה לפניהם.

ישבתי עם קבוצת ילדים בני שבע. לא אמרתי את המילה למידה. רציתי שיגיעו אליה בעצמם. שאלתי אותם איך הם מגיעים למידע, מנין הידע שלהם אודות נושאים שהם אוהבים להבין בהם, או לעשות אותם. הילדים סיפרו שהם שואלים את ההורים, את האחים, שהם מחפשים באינטרנט או מתעניינים אצל חברים, אפילו שואלים את סבא וסבתא. אף אחד לא הזכיר את בית הספר. ילדה אחת אמרה שלפעמים היא חולמת על דברים ואז היא פשוט יודעת. ילדים אחדים סיפרו שהם לומדים מהטלוויזיה.

שאלתי אותם:

"איך קוראים לתהליך שבו רוכשים ידע חדש?"

שקט

"מה הדבר הזה שאנחנו עושים כדי לדעת?"

אף מילה

"אולי קוראים לזה…למידה?"

בבת אחת, מבול של אמירות מלאות בוז וסלידה: "מה פתאום?" "למידה זה בבית ספר! אנחנו שונאים ללמוד"

היה לי פשוט…עצוב

ילדים לומדים בבית ספר, לשנוא את הלמידה 😦

ניתוח תפישת כשלון התקשוב על פי תאוריית שחקני הרשת

הבניית תפישת כשלון התקשוב בחינוך באמצעות תיאוריית שחקני הרשת (ANT) הרצאה של צביה אלגלי (אוניברסיטת בר אילן), יורם קלמן (האוניברסיטה הפתוחה), במסגרת כנס צייס 2010, מושב הבטים ניהוליים של למידה מתוקשבת

מה נשתנה בתכנית התקשוב הנוכחית בהשוואה לקודמותיה?

מה נשתנה בתכנית התקשוב הנוכחית בהשוואה לקודמותיה?

הרצאה בכנס "טכנולוגיה, פדגוגיה ומדיניות" באוניברסיטה הפתוחה, דצמבר 2013