31 במאי

"מה את עושה בשנה הבאה?" זוהי השאלה הרווחת בקרב אנשי חינוך – בדרך כלל נשות חינוך, בחודש מאי . חודש מאי הוא חודש חשוב אצל אנשי חינוך. הוא סוג של יום כיפור. זהו החודש שבו שואל כל איש חינוך את עצמו מה עשה בשנה החולפת, ומה ייגזר עליו לקראת השנה הבאה. גם מי שיש לו קביעות, משתנים סדרי עולמו: הוא עולה או יורד כיתה, מתמקצע בתחום נוסף, יקבל או לא יקבל על עצמו ריכוז מקצוע- כל ברנז'ה והז'רגון שלה. בהתאם לכך, מי שעובד מול ועם מערכת החינוך, מתארגן בחודש מאי לשנה הבאה.

לכל חודש במערכת החינוך יש הניחוח שלו. ספטמבר הוא חודש שרק מתחילים ללמוד בו, אבל לא ממשיכים כי תיכף באים חגים. אוקטובר הוא החודש שבו מתחילות ההשתלמויות, והוא מסמן את העובדה שעבר חודש מתחילת השנה ולא באמת עשינו משהו. אבל הנה מתחילים. נובמבר, הוא חודש מעיק כי אין בו פתאום אפילו יום אחד של חופשה, אבל הוא הזמן להתארגן לחופשה בדצמבר, שבו מגיע חנוכה ושמונה ימי חופשה נפלאה. ינואר זה אמצע שנה. תעודות, אסיפות הורים. כולם נורא רציניים. אבל העיניים נשואות לאפריל, שם יבוא פסח ואיתו למעשה סוף השנה, רק שבדרך נמצא פברואר עם ט"ו בשבט, המסמן את תחילת האביב, שכולם שמחים לקראתו. האביב מסמן את מרץ ואת פורים, ואת החג הגדול מכולם שמגיע יחד עם אפריל שבועיים וחצי אחריו. ואז חוזרים מפסח לחודש מאי, אחרי שאווררנו את הארונות והכנו את החולצות הלבנות ליום השואה-זכרון-עצמאות-שבועות. בין לבין, חוגגים "ימי שיא"  וירידי חינוך-מדעים-אוריינות…ביכורי עשייה ולא רק ביכורים מן האדמה.

היום היה היום האחרון בחודש הזה. 31 במאי, יום חג.
הפוסט הזה מוקדש לטל. באהבה.